שובל דייני
חזרתי לא מזמן מסמסטר סתיו באוניברסיטת פלורידה אטלנטיק, בקמפוס של בוקה רטון, והחלטתי לסכם עבורכם את החוויה שעברתי. על הקמפוס: קודם כל, כשהגעתי לשם נדהמתי מהיופי של המקום. קילומטרים של מדשאות, עצי דקל (בכל זאת, זה מחוז ""Palm Beach), ואגמים בכל פינה. דבר שאנו לא רגילים לראות במדינה עם מחסור במים כמו שלנו. האוניברסיטה ממוקמת 10 דקות נסיעה מהים, מזג האוויר באזור הוא טרופי (יש גשמים מפתיעים לפרקי זמן קצרים, ולאחר מכן חוזר להיות שמשי וחמים). ישנם בנייני מעונות רבים בקמפוס של בוקה, וכולם במרחק הליכה מכיתות הלימוד, וזאת למרות שהאוניברסיטה עצומה (בייחוד ביחס לכך שהיא האוניברסיטה הכי קטנה בפלורידה). בדרך לכיתה הייתי עוברת כל יום ליד אגם עם ברווזים, סנאים ואיגואנות, שזו אטרקציה כשלעצמה לחובבת הטבע החיי כמוני. למדתי משפטים, אז כל כיתות הלימוד שלי היו במקום שנקרא ה-Breezway. זוהי שדרה ארוכה המוקפת בכיתות לימוד, סיפריה, בית הילל (שם מצאתי את חברי הישראליים), ואיך אפשר בלי סטארבקס. בדרך כלל יש שם דוכנים עם חברי מועדונים שמנסים לגייס משתתפים נוספים למועדון. שזו נקודה חשובה נוספת- יש באוניברסיטה מועדון לכל דבר. כל סוג של ספורט וכל אג'נדה קיימת (חוץ מכדורגל אם להיות כנים). ממליצה להיכנס לכל מועדון שמעניין אתכם, אין מה להפסיד ההרשמה תמיד בחינם וזו דרך נפלאה להכיר אנשים עם תחומי עניין משותפים. באוניברסיטה יש חדר כושר מהמם עם אווירה סטודנטיאלית, כולל חוגים ובריכת שחייה, שהמנוי אליו כלול בשכר הלימוד. יש מגרשי ריצה, טניס, כדורעף, כדורסל, קיר טיפוס ואיצטדיוני פוטבול אמריקני ורוגבי בהם נערכים משחקים עם קהל, תזמורות ומעודדות כמו בסרטים. יש מלא אירועים שווים שמתרחשים כל יום (רצוי לבדוק כל יום באתר ולהתעדכן), ויש בקמפוס גם בר, אולם קולנוע, מוסך, בית חולים מרפאות שונות ועוד, כלומר אפשר לנהל חיים שלמים מבלי לצאת מהקמפוס. אך אם בכל זאת בא לכם לצאת מהקמפוס, מיאמי נמצאת במרחק של פחות משעה נסיעה (ויש גם רכבת), וגם בבוקה עצמה יש ברים נחמדים ומסעדות. ואם בא לכם מתוק, יש שתי מאפיות מדהימות ממש קרובות שאני ממליצה עליהן: Cinnaholic, ו- Parlour (שתיהן טבעוניות, אבל מבטיחה שלא תרגישו). בסינהוליק יש גם הנחת סטודנטים שווה, ובכנות, עד עכשיו אני מתגעגעת למאפי הקינמון שלהם. אם יש לכם כמה ימים חופשיים, שדה התעופה של פורט לודרדייל נמצא כ-25 דקות נסיעה מהקמפוס, אני מציעה לבקר את ניו יורק שנמצאת במרחק של 3 שעות טיסה בלבד, או לארגן נסיעה לאורלנדו/לאיי הקיז. זה מה שעשיתי דיי מהר, ואני יכולה להגיד שבמהלך הסמסטר האירועים שהכי נהנתי מהם היו הטיול הקטן שלי בניו יורק (4 ימים), הדיסניוורלד באורלנדו, משחק NBA שהייתי בו במיאמי, הופעות של אמנים במיאמי (הייתי בהופעה של ביונסה וג'יי זי ובהופעה של אלטון ג'ון), שייט בקי לרגו, חגיגות הלווין (שחגגתי בפורט לודרדייל עם חברים מקומיים), וההכנות לקריסמט שכללו טיולים בשכונות המקושטות ממש לפני שעזבתי. שלא תטעו, הלימודים דרשו ממני דיי הרבה. הקורסים שלקחתי כללו המון מטלות קטנות (בניגוד לקורסים בארץ שהם לרוב מבחן סופי ועוד בוחן אמצע/עבודה), כולל הכנת פרזנטציות שצריך להציג מול הכיתה. בסך הכל זו הייתה התנסות מלחיצה אך חיובית עבורי. אני מרגישה שרוב המרצים שלי היו הוגנים והתחשבו בכך שאני סטודנטית מחו"ל, ושאנגלית היא לא שפת האם שלי, ולכן הפרזנטציות שלי עברו בשלום. ובסופו של דבר, הציונים מהסמסטר הזה אפילו העלו לי את הממוצע של התואר (וגם אם לא, אני עדיין שמחה שזכיתי ללמוד על הדין האמריקני). אבל בואו נהיה כנים, בכל חוויה יש גם מגרעות, ואני יכולה לציין כמה על מנת שתכינו את עצמכם מראש. ראשית, אין הרבה תחבורה ציבורית בפלורידה ככה שאם אתם לא מתכוונים להשכיר רכב יש פחות עצמאות. (מצד שני, לכל מי שתכירו יהיה רכב, ויש גם אובר וליפט בכל שעה ביממה). שנית, רוב המסעדות בבוקה נסגרות יחסית מוקדם. שלישית, בארצות הברית בגלל שזו לא מדינה עם צבא חובה הסטודנטים מתחילים לימודים בגיל מאוד צעיר. הגיל הממוצע של האנשים שהכרתי נע בין 19 ל-20, ויש פחות בגרות מנטאלית, דבר שהיה לי קצת קשה איתו. לא הצלחתי לתפוס מגורים במעונות לבד אז גרתי עם עוד 3 שותפות בדירה שלא התחברתי אליהן בכלל ואפילו דיי סבלתי, ולא היו מקומות פנויים על מנת לעבור. סיטואציה לא נעימה. רבעית, יש בעיה של סחף של אצות לים ובמהלך התקופה שלי שם זה יצר את מגפת ה"רד טייד" שלא אפשרה לי ללכת לים בכלל במשך תקופה ממושכת. חמישית, פחדתי מאוד שיהיה הוריקן. לשמחתי השנה הזאת לא היה, אלא הייתה רק מיני סופה אחת, אבל תדעו שגם אם יש הוריקן אין ממה לפחד כי לוקח לו כמה ימים להגיע והאוניברסיטה תדאג לכם למקום מוגן להישאר בו, ואין סיכוי שלא תשמעו על זה כי במשך כמה ימים זה כל מה שכולם ידברו עליו. בסופו של דבר גם על החוויות הפחות נעימות אני מודה. עברתי ארבעה חודשים מעשירים, מלמדים ומבגרים ואני ממליצה לכל אחד ואחת לצאת לחילופי סטודנטים ולחוות בעצמו.
